רב"ט ג'קי
בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, אלברט מאר נשבע אמונים לבריטניה. לפני שיצא לדרכו אל החזית, הוא ביקש רק דבר אחד - להביא איתו את ג'קי הבבון .
בחזית המלחמה אין לחיילים זמן למשחקים, ולאף אחד לא היה אכפת מהקוף, אם לא ההתנהגות המדהימה שלו ואופיו המדהים. ג'קי הפך לקמע של החי"ר הדרום-אפריקאי השלישי. הוא אפילו קיבל מדים מיוחדים וכובע עם סמל של הגדוד חי"ר.
ג'קי היה חייל אמיתי, ובמקום לשבת בספסל, הוא לקח חלק בלחימה וזחל דרך המחפורות. הבבון למד איך להצדיע לקצינים הבכירים, להשתמש במזלג וסכין ולהדליק סיגריות עבור שאר החיילים.
מאוחר יותר, הזוג הבלתי נפרד נשלח להילחם נגד הטורקים והגרמנים, ושם היכולות הטבעיות של ג'קי היו מאוד שימושיות. למשל, הוא יכול היה לזהות את האויב ממרחק גדול בהרבה ממה שאדם יכל לראות, וזה הציל את החיילים מפני התקפות בלתי צפויות של האויב לא פעם אחת.
בשנת 1916, בקרב על אגג, אלברט נפצע וג'קי התחיל ללקק את הפצע שלו, ועשה זאת עד הגעת הרופאים. ובשנת 1918, בשעת הקרב בפאשנדייל – ג'קי עצמו נפצע. הגדוד היה תחת אש, ודרך העשן המשתלשל מאש התותחים הרועמים היה ניתן לראות את ג'קי שמנסה לבנות מיגון פרימיטיבי מפסולת ואבנים. הרסיסים פגעו ברגלו הימנית, והיו צריכים לקטוע אותה. הרופא שבצע את הניתוח, כתב ביומנו:
"חשבנו לתת למטופל כלורופורם – כי אם הוא היה אמור למות, עדיף שזו תהיה מוות בהרדמה. אף פעם בפרקטיקה שלי, אני לא נתתי חומר הרדמה למטופל כזה. אבל ג'קי חטף את הבקבוק עם חומר ההרדמה והחל לשתות בתאווה, כאילו זה היה בקבוק ויסקי! זה היה מספיק כדי לבצע את הקטיעה ולסיים את הניתוח בהצלחה".
בסוף מלחמת העולם הראשונה, רב"ט ג'קי – שקיבל "מדליה פרטוריאנית", פס זהב בגלל הפציעה, שלוש דרגות כחולות - עבור כל שנה של שירות צבאי ופנסיה צבאית - לקח חלק במצעד הנצחון בלונדון, בעודו יושב על עגלת התותח.